החלטה בתיק ת"א 34740-05-12

1.         בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2.         המשיבה (להלן: " התובעת" או " החברה"), היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בישראל. המבקש (להלן: " הנתבע") הוא בעל מניות בחברה ודירקטור בה. הנתבע מנהל את נכסי החברה בארצות הברית, וככזה הוא אמון על ניהול שני נכסי נדל"ן מניבים שבבעלותה של חברה בת של החברה (להלן: " החברה הבת"). מחודש פברואר 2012, שאז התפטר מנהל אחר שכיהן בחברה כמנכ"ל, הנתבע הוא המנהל היחיד של החברה בארצות הברית.

3.         התובעת הגישה נגד הנתבע את התביעה, ובמסגרתה היא הגישה גם בקשה לסעד זמני. בבקשה לסעד זמני ניתנה החלטה ביום 17.6.12, בה התקבלה הבקשה בהתאם למפורט באותה החלטה (ההחלטה הזו תכונה להלן: " ההחלטה בסעד הזמני").

4.         במסגרת הבקשה הנוכחית. העלה הנתבע מספר טענות. כך, הוא טען בין היתר כי יש להורות על ביטול היתר ההמצאה לחו"ל שניתן כנגדו, או לקבוע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה. טענות אלה נדונו על ידי כב' השופטת אביגיל כהן, ובהחלטתה מיום 31.12.12 דחתה כב' השופטת כהן את בקשת הנתבע.

לכן, נותר לדון בטענות הנוספות אותן העלה הנתבע במסגרת הבקשה הנוכחית, מכוחן יש לסלק את התביעה על הסף: 

הטענה לפיה הסעדים שהתבקשו בתביעה ניתנו על ידי בית המשפט במסגרת ההחלטה בסעד הזמני וקוימו כבר על ידי הנתבע;

הטענה לפיה קיים הליך תלוי ועומד בבית המשפט בניו יורק, כאשר לגישת הנתבע יש לעכב את ההליכים עד להכרעה של בית המשפט בניו יורק;

והטענה החלופית לגבי קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים.

טענות אלה יידונו להלן.

הטענה לפיה כל הסעדים שהתבקשו - ניתנו וקוימו במסגרת הצו הזמני

5.         הנתבע טען כי הסעדים המבוקשים בכתב התביעה זהים לחלוטין לאלה שהתובעת עתרה לקבל במסגרת הסעד הזמני. לטענתו, בהחלטה בסעד הזמני, בית המשפט קבע כי על הנתבע להעביר לחברה את מלוא החומרים והמסמכים הנוגעים לחברה המצויים בידיו; וכי הוא יעביר לחשבון הבנק המקורי של החברה את כל כספי החברה שהתקבלו בחשבון הבנק החדש שנפתח על ידיו - או כי הוא יאפשר לחברה לפעול בחשבון החדש באמצעות הדירקטוריון שלה; כי הוא ויעביר לחברה את הסימסמאות לגישה לחשבונות הבנק של החברה. עוד נקבע כי הנתבע אינו רשאי לפעול בניגוד להחלטות הדירקטוריון של החברה. הנתבע טען כי סעדים אלה קוימו במלואם, ולא נותרו לכן עוד סעדים להכרעה במסגרת התביעה העיקרית.

6.         התובעת טענה כי הסעדים שניתנו במסגרת הצו הזמני, אינם זהים לאלה שנתבעו בתביעה העיקרית, משום שבתביעה העיקרית נתבע גם סעד כספי. הנתבע השיב בהקשר זה כי אין ממש בטענת התובעת לפיה הסעד העיקרי בתביעתה הוא הסעד הכספי - משום שהתובעת הסתפקה במסגרת התביעה בשמירה על זכותה להגיש תביעה כספית בעתיד. בנוסף, התובעת עתרה לפיצוי בגין כל נזקיה, שאותם היא תאמוד - לגישתה - לאחר קבלת החשבונות והמידע המלא אודות עסקי החברה. אין כיום כל טענה ביחס למסמך שחסר לתובעת לצורך גיבוש התביעה הכספית. אין מדובר בתביעה למתן חשבונות, שכן התובעת לא פעלה לפי התקנות ולא פירטה בכתב התביעה את סכום התביעה המשוער.

7.         אני סבורה כי אין מקום בשלב זה לסלק את התביעה על הסף מהטעם הזה. מובן כי אין דין הכרעה במסגרת סעד זמני - כדין הכרעה בתביעה עצמה (שכן ההכרעה בסעד הזמני- כשמה כן היא - זמנית, בניגוד לפסק דין המסיים את ההליך). לו היה הנתבע מסכים כי יינתנו במסגרת פסק דין, כל הסעדים המבוקשים בתביעה (למעט הסעד הכספי), והיה מודיע על כך לבית המשפט - ניתן היה לתת פסק דין בסעדים אלה בהסכמה. 

אם כך ינהג הנתבע, ניתן יהיה לבחון את השאלה האם לאחר מתן פסק דין לזכות התובעת בכול יתר הסעדים למעט הסעד הכספי, יש מקום להמשיך בדיון בהתייחס לתביעה הכספית אם לאו. על כל פנים, בטרם הודיע הנתבע כי הוא מסכים לקבלת פסק דין על מלוא הסעדים למעט התביעה הכספית, אין טעם לבחון שאלה זו. יוער כי חרף העובדה כי ההליכים בתביעה יעוכבו - כפי שיפורט בהמשך החלטה זו, עדיין פתוחה בפני הנתבע הדרך להודיע על הסכמתו כאמור לעיל.

ההליך המקביל בארצות הברית, וטענת Lis Alibi Pendens

8.         הנתבע טען כי יש לעכב את הדיון בתביעה דנן, לאור קיומו של הליך מקביל המתנהל בבית המשפט בניו יורק, שקדם להליך דנן. לטענתו של הנתבע, העיקרון של "הליך תלוי ועומד", חל גם כאשר מדובר בהליך בפורום זר. במקרה דנן, לשיטתו של הנתבע, ההליך בניו יורק מקיים את כל הדרישות שנקבעו בפסיקה לקיומו של "הליך תלוי ועומד". כך, מדובר בהליך בו העילות והסעדים זהים לחלוטין לאלה הנדונים בתביעה הנוכחית - הטענות העיקריות בבית המשפט בניו יורק הן כי הנתבע הסתיר מידע ומסמכים הנוגעים לחברה וכי הוא העביר כספים מחשבון הבנק של החברה לחשבון בנק שבשליטתו הבלעדית, באופן המונע מהחברה לשלוט בכספיה. טענות זהות הועלו על ידי התובעת בתביעה דנן.

בין הסעדים שנתבעו בתביעה בניו יורק הוא סעד להורות לנתבע להימנע מכול פעולה בניהול עסקי החברה, להורות לו להעביר לחשבון הבנק הישן של החברה את הכספים אותם הוא העביר לחשבון הבנק החדש שהוא פתח, ולהחזיר לחברה את השליטה על חשבונות הבנק. כן התבקש בית המשפט בניו יורק להורות לנתבע להחזיר את המסמכים והמידע שברשותו בנוגע לחברה. בתביעה בניו יורק, בקשה התובעת שם כי בית המשפט יפסוק לה פיצוי על הנזקים שהנתבע גרם לה. סעדים אלה זהים לסעדים להם עתרה התובעת בהליך דנן. השאלה המרכזית בה יהיה צורך להכריע בשני ההליכים היא דומה, וקיים לכן גם סיכון כי בתי המשפט בשני הפורומים השונים יגיעו להכרעות הפוכות. כן קיים סיכון לבזבוז זמן שיפוטי.

9.         לגישת הנתבע, עיכוב הדיון לא יגרום לנזק לתובעת, משום שההליך בפני בית המשפט בניו יורק יעסוק בדיוק באותם עניינים בהם עוסק ההליך דנן. מנגד, קיום דיון אחד בלבד, יחסוך לשני הצדדים זמן והוצאות מיותרות.

הנתבע הוסיף וטען כי להליכים בניו יורק ישנה השפעה ישירה על תוצאות ההליך דנן, וגם מטעם זה יש לעכב את ההליכים עד לתוצאות הדיון בבית המשפט בניו יורק.